Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

בלוג מס' 4 של ניב ליבנר: כניסה לשיגרה

בלוג מס' 4 של ניב ליבנר: כניסה לשיגרה מראיין:
בתאריך: 16-03-2009
מי מאיתנו באמת נח בימי המנוחה? בארץ, תמיד כל המחויביות שנדחות במהלך השבוע עקב הרכיבות הרבות, מתנקזות היישר אל יום המנוחה.

בעצם, מה שקורה לי בדרך כלל, זה שיום המנוחה הופך להיות יום התרוצצויות, שכבר עדיף לצאת לרכיבה של 4 שעות בעליות אחרי רן (אם אני אצליח להשאר בטווח ראיה).

כשהגעתי ליום המנוחה הראשון שלי כאן בספרד, אחרי הרכיבה עם מריו גוטיירז (גוטיירז כאן זה כמו לוי, במרוץ האחרון הייתה בריחה עם 4 רוכבים שמתוכם 2 נקראו דוד גוטיירז, אחד מריו גוטיירז, ואחד מסיפור אחר) חיפשתי להיכן להתרוצץ.
חשבתי ללכת לסופר, אבל חוץ מזה שאני לא צריך כלום, הוא גם ככה מתחת לבית שלי, אז זה לא ממש יעסיק אותי לאורך זמן.
חשבתי לצאת להסתובב בכפר שלנו, אבל חוץ ממועדון הברידג' בבית האבות, רוב המקומות כאן דיי שקטים.
ואז, כשכמעט התייאשתי, רן גילה לי את הסוד.
הסוד, כך הוא טען, הוא רב סגולות.
הוא גם דורש הרבה זמן.
הוא גם לא דורש הרבה מאמץ מצד אחד, מצד שני הוא טומן בחובו אימון שחרור.
הוא מעודד קשרים חברתיים, מכיוון והוא כולל מספר רוכבים צעירים מהאזור.
ובכלל, הוא סגולה לחיים ארוכים.
אני, מפקפק בכך שקיים הדבר שיכול לענות על כל הצרכים האלה, בעת ובעונה אחת, החלטתי להשתיק את הספקנות ולהקשיב, לשם שינוי.

הרעיון הוא פשוט בבסיסו, עולים על בגדי רכיבה (לא באמת חשבתם שאוותר על זה ליום אחד, אני מקווה), יוצאים ברכיבה לכיוון העיר סאנטנדר, ובדרך נפגשים עם רוכבים אחרים מהאזור.
כולנו יחד, רוכבים לנו לאיטנו, מריצים בדיחות (בספרדית שוטפת), ונהנים מהיום שטוף השמש.

המסורת אומרת, שאחרי שמגיעים לעיר, כל הרוכבים מתאספים מחוץ לסופר-המרקט הגדול, שם כל אחד שם יורו או שניים, שמשמשים לקניה המרוכזת שלשמה התכנסנו שם, ביום המיוחד ההוא.
בעזרת חופן המטבעות המנצנצים האלה, מנהיג החבורה עתיד לשלם על בקבוקי הקולה, והדונאטס שאותם כולם יאכלו.

אני לא מתכוון להתרגל למסורת בWATT אחת, ולשמחתי רן משתף פעולה, וביחד אנחנו קונים במאפיה הצמודה מגוון לחמניות קטנות מקמח מלא.
האמת היא, שבכל מקרה הרבה יותר קל לפתות אותי בלחמניות איכותיות מאשר בדונאטס, אבל כל אחד ומה שעושה לו את זה.

לאחר שמחסלים את מלאי הדואנטס השבועי של הסופר, מתפזרים הרוכבים, כל אחד ברכיבה קלילה הבייתה.
ככה, ב 4 שעות, דוחסים שעתיים וחצי רכיבה קלילה, ו 4 שעות חברה. החו"ל משתלם.

אבל אני מניח שלא התכנסתם כאן היום רק בשביל לשמוע שאני נח, אז על מנת להשקיט את נפשותייכם הדואבות והדואגות, אספר גם קצת על האימונים.
באורך פלא, החל מתחילת השבוע מלווה אותנו מזג אוויר חלומי, ולכן רן ואני החלטנו לנצל את רוב שעות השמש לרכיבה.
ביום שלישי, החלטנו לצאת לכיוון הפסגות המושלגות שקרצו לנו מרגע הנחיתה.
עם ההקלקה הראשונה, הפננו את כידונינו הישר דרומה, אל העליות האימתניות.
רכבנו לנו בעליות, טיפסנו וטיפסנו, ואז טיפסנו עוד קצת, ואז, הוא התגלה לעינינו.
נכון, בהתחלה הוא התבייש. הוא נחשף לשניה, וחזר למחבוא. מפעם לפעם, הפיסה שנחשפה הייתה גדולה יותר ויותר, ולבנה יותר ויותר, עד שלבסוף, אחרי שנבנה האמון בנינו, הוא נגלה לעינינו במלא הדרו. השלג, פשוט מכסה את כל מה שמסביב, וזאת בהחלט הייתה חוויה מיוחדת עבורי לרכב שם, מעבר לעליה הארוכה.
אבל אז, ללא התראה מוקדמת, הוא החליט להפנות לנו עורף. למרות שהיינו כה עדינים איתו, הוא החליט שלא לאפשר לנו להמשיך ללוות אותו ברכיבתינו. מסתבר שבגלל עומס השלג, הכביש פשוט נחסם.


 

 

אבל אני, אני ישראלי אמיתי, שאני אוותר רק כי אמרו לי שאי אפשר? מה פתאום. במהירות התחברתי חזרה לפדאל, לקחתי קצת תנופה, והופ, ניגחתי את השלג עם כל מה שהיה לי, אבל כנראה שהשלג היה נחוש בדעתו.
או שזה פשוט לא קל, מצד אחד, הוא מפעיל התנגדות כמו חול, ומהצד השני, אחיזה של קרח. נכנעתי.
הסתובבנו לנו, ובחרנו לנו עליה אחרת שתתעלל בנו, לא כל כך קשה למצוא כאן באזור.
סך הכל רכבנו כ 4 וחצי שעות, 2400 מטר טיפוס מצטבר.
ליום המחרת, החלטנו להצטרף ל"יוחנן", לסיבוב העליות שאותו עשה לפני שבועים.
מההתחלה טיפסנו וגלשנו, טיפסנו וגלשנו, כשבדרך כל אחד מרגיש חייב להראות כמה הוא מרגיש טוב, כמה הוא חזק, וכמה הקסטה שלו נראת מבריקה מאחורה.
התיכנון היה לטפס ולגלוש כל ה 3 או 3 וחצי שעות הראשונות, ומשם להתגלגל הבייתה בהמשך ההקפה, שהוא מישור/מגמת ירידה מתונה.
בעליה השלישית של היום, אני מציין בפני רן כמה ששפר עלינו מזלנו שאנחנו מטפסים שם, ולא יורדים, מיכוון וכנראה שאת האספלט כנראה שסלל פרננדו השני (מלך קסטיליה-צפון ומרכז ספרד של היום ב 1492, והיה אחראי בין הייתר לגירוש יהודי ספרד, אבל זה כבר סיפור אחר). בהמשך העלייה, הכביש היה קפוא, וממש החלקנו כשניסנו לטפס, מזל שרק טיפסנו.
אנחנו מגיעים לטיפוס, האוסטרלי מעדכן אותנו שזאת העליה האחרונה, היא רק 4 ק"מ, ומשם הכל ירידה. לא כל כך הגיוני, כי למרות שטיפסנו הרבה, ירדנו פחות או יותר כל מה שטיפסנו.
אנחנו מטפסים, והמטרים רצים. העלייה לא נורא תלולה, אבל היא נמשכת הרבה מעבר למצופה, עד שלפתע, בק"מ ה 8 (מתוך 4, להזכירכם), הכביש מתיישר.
השמחה לא נמשכה זמן רב מידי, מכיוון ו 400 מטר אחרי שהכביש התישר, נגלתה לענינו התמונה הבאה-
 


הכביש לסאנטנדר.


לאחר התייעצות עם המקומיים, שטוענים שהכביש חסום רק 800 מטר, אבל אם נבחר ללכת השלג יגיע עד הברכיים, החלטנו להסתובב ולחזור כלעומת שבאנו.
הפעם, למשך כל העליות ליווה אותנו אספלט באיכות מעולה, אבל בירידות, אעפס, לא משהו.
כנראה שחואן קרלוס הראשון, המלך הנוכחי, נעלב שהזכרנו את פרננדו ה2, והחליט לסלול את הכביש מחדש. בדיוק בשעה שלא היינו שם.
הירידה על האספלט החם, הייתה חוויה מיוחדת, בעיקר לצמיגים המסכנים שלי.
אחרי 5 וחצי שעות, סיימנו את הרכיבה, עם 3400 מטרים של טיפוס מצטבר. לא קל.

בשאר הימים השבוע, המשכתי להתאמן, סה"כ 30 שעות אימון, ו 13300 מטר טיפוס מצטבר. עכשיו רק נשאר לחכות לתחרויות שיגיעו בסוף השבוע הקרוב, בו אנו צפויים להתחרות ב 2 או 3 תחרויות.

ניב ליבנר,
La Cavada
NLibner@gmail.com
 

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים