Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

בלוג מס' 6 של ניב ליבנר: הקייטנה

בלוג מס' 6 של ניב ליבנר: הקייטנה מראיין:
בתאריך: 01-04-2009
לאחר ש"יוחנן" (ג'וני) עזב, קיבלנו בתמורה שלושה רוכבים אחרים. שניים ממורסיה המרוחקת, והרוכב השלישי מחבל הבאסקים.

מההתחלה ניתן היה לחוש בהבדל. הרוכבים האלה התעסקו הרבה פחות בעניינים הקשורים לרכיבה, אכלו שטויות, ובזמן שרן ואני כבר ניסינו להרדם, הם המשיכו בעיסוקים הרועשים שלהם.

לא נורא, כל אחד, ומה שחשוב לו. אחד בא לקייטנה, ואחד מחפש מקפצה לעבר העולם המקצועני. רן ואני מנתקים אותם לחלוטין מהמחשבה, ואנחנו ממשיכים בשגרת האימונים האינטנסיבית, בתזונה המוקפדת, ובשינה איכותית.

השבוע, כהרגלי, רכבתי ביום שני רכיבת שחרור קצרה וקלה. ביום שלישי, רן ואני הוזמנו לרכב יחד עם קבוצת רוכבים די גדולה, שכללה את מריו, שניצח את המירוץ הראשון שלנו כאן (שכבר ניצח מאז עוד מרוץ, אגב), רוכב הפרוטור אנחל מדרסו (קאיס דאפרן) ועוד שלל רוכבים איכותיים מהסביבה.
כבר מהגבעונת הראשונה המשחקים מתחילים. אנחל יושב לו על האופניים, ומצד אחד מנסה להיראות כלא מתאמץ, מצד שני מנסה לתלוש את הציר המרכזי משלדת האופניים שלו. בהמשך הגבעה מריו התקיף, ונשארנו רק אנחל מריו ואני. בירידה הורדנו קצב, וחיכינו לכולם. זה רק החימום לעליה האימתנית המחכה לנו ALISAS, שלמרגלותיה נמצא ביתנו.


בגבעה הבאה, רן התקיף יחד עם רוכב נוסף, ושוב הלכתי איתם. למרות שלא עבר הרבה זמן עד שהורידו את הקצב, עדיין הקבוצה לא חזרה אלינו עד לעליה. את העליה רן טיפס קל, ואני רכבתי עם הרוכב השני, ולמרות שלא ניכר עליו מאמץ, לי היה לא קל בכלל. כשהגענו לפסגה, הנחתי שנתדרדר קצת חזרה, וכשנגיע לרוכבים האחרים נסתובב, ולכן לא התלבשתי לקראת הירידה. טעות של חובבנים.
התגלגלנו בירידה, בטמפרטורות די נמוכות ורוח חזקה, והתחלתי להרגיש את הקור היטב. בסוף הירידה כבר הרגשתי ממש לא טוב. החלטתי לחזור הביתה להתאושש מהקור בשביל לא לתפוס שום דבר עכשיו. לא זמן טוב בשבילי.

ביום רביעי כבר הרגשתי טוב, ולכן שוב חימשתי את את אופני הנג"ש, ויצאתי לבדי לכיוון הוולודרום הפתוח של Óscar Freire. רכבתי לשם, מרחק שעה ורבע רכיבה מהבית שלי, בכדי לעשות את האינטרוולים שהיו לי בתוכנית, אלא שלאוסקר היו תוכניות משלו. כשהגעתי נחרדתי לגלות שהוולודרום סגור לרגל שיפוצים. את האינטרוולים עשיתי בדרך חזרה הביתה, וכבונוס החלטתי לטפס שוב את ה ALISAS, אבל הפעם בעבודה על כח בסל"ד איטי- פלאטה גדולה כל הדרך (לא, גם לא הצלבתי). את העלייה שלקחה 30 דקות (5 דקות יותר מיום שני, אבל בגלל הדגש על כח) טיפסתי כשאני רוכב שתי דקות על הדרופס, ושתי דקות בתנוחת נג"ש. לא כיף לטפס כך. סך הכל רכבתי קצת יותר מ 4 שעות על אופני הנג"ש.

ביום חמישי רן ואני יצאנו לעשות את סיבוב העליות שניסינו לפני שבועיים (הפוסט הרביעי), והפעם למזלנו הכביש היה פנוי ברובו (למעט 5 מטרים בהם עדיין היה מכוסה שלג). גם הפעם העליות היו קשות, אבל הפעם לפחות הכביש היה איכותי, לאחר שחואן קרלוס נענה לבקשתינו וסלל מחדש את הכבישים המובילים לפסגות. תודה אחי, חייב לך אחד!


בצהרי אותו היום, הגיע אלינו מנהל הקבוצה, ואסף את כל הרוכבים לשיחה. בשיחה עלה הנושא המרתק הבא: השכנים, התלוננו שמחלונות ביתנו נזרקים ניירות טואלט. ברגע הזה שאלתי את עצמי איפה לעזאזל אני נמצא...

בבוקר שישי הסתבר לי שבחצות, לאחר שכבר נרדמתי התחוללה מהומה קטנה בבית. הרוכבים ממורסיה, נכנסו אלינו באמצע הלילה, ואמרו שמנהל הקבוצה למטה, והוא דורש שנרד לנקות את ניירות הטואלט. רן חשב שהם צוחקים אליו, ואני בכלל לא זוכר שקרה דבר כזה, כנראה לא התעוררתי, למרות שרן טוען שהם ממש צעקו. ואז, בשביל להמשיך את הבדיחה, הם סיפרו לנו שבסופ"ש הקרוב, בו היינו מתוכננים להתחרות פעמיים, לא נתחרה. בשלב הזה כבר הפסקנו להתייחס למה שאמרו, והמשכנו בעיסוקינו שכללו אימון שחרור לקראת התחרויות.


בערב אותו יום שישי, הגיע שוב מנהל הקבוצה, והדהים את רן ואותי כשאמר שהרוכבים מהדרום דיברו אמת. בגלל שהרוכבים מהדרום ירדו לנקות את הבלגן, ואנחנו לא, אנחנו לא נתחרה.
לאחר ויכוח ארוך ונוקב, לא הצלחנו להניע אותו מעמדתו, ובשבת אכן לא התחרינו, ואתם לא יכולים לתאר את גודל האכזבה. אנחנו עוברים מכשול על גבי מכשול כדי להגיע לספרד מלכתחילה, מתנתקים מכל המוכר לנו והאהוב עלינו בארץ, מתאמנים אלפי ק"מ בחודש, ובסוף למה אנחנו לא מתחרים? גם לנו לא ברור.

בשבת רן ואני החלטנו לעשות רכיבה אינטנסיבית, אבל לא ארוכה מידי, בתקווה שמנהל הקבוצה יתעשת, ולפחות בראשון נוכל להתחרות. רכבנו שעתיים וחצי, אבל לחצנו מאד. לקראת סוף האימון תפס אותנו מבול, והרטיב אותנו לחלוטין-וכך הסתיימו כמעט שלושה שבועות יבשים
בהמשך היום, הגיע המנהל, התנצל על אי ההבנה, ואפשר לנו להתחרות ביום ראשון.

למרות שהתוכנית המקורית הייתה להתחרות בחבל הבאסקים ביום ראשון, מנהלי הקבוצה החליטו לעשות מרוץ נוסף בקאנטבריה, המחוז שלנו (שהוא אגב נותן החסות הראשי לקבוצתינו, TRASMIERA. על כך בפוסט נפרד). על פי התחזיות, השמיים היו קודרים, וגשם ירד כל הדרך לתחרות. לפחות כולם נרטבים כשיורד גשם... כשהגענו לאזור הכינוס, קיבלנו מכה אחרונה של ברד, אבל לאחר מכן, הגשם פסק, עד לאחרי התחרות, אבל עדיין הטמפרטורה עמדה על כ 6 מעלות.
כמובן שהכבישים נשארו רטובים, כך שבתחילה נרטבנו בכל זאת. לא נורא.


המרוץ היה בנוי מהקפה אחת שכללה עליה אחת מדורגת, וכמה גבעות, ועוד פחות או יותר שתי הקפות נוספות שבהן הייתה עליה אחת מדורגת, עליה אחת לא מדורגת, ועוד כמה גבעות. עוד לפני העליות, הייתה בריחה קטנה, ומנהל הקבוצה קיבל החלטה לסגור אותה, מכוון ולא היו לנו בה נציגים.
עלינו רוב הקבוצה, ועבדנו מקדימה. אחלה חימום לקראת העליות, אבל לא עבדנו קשה מידי. לעליה הראשונה, נכנס הפלאטון בטירוף, במהירות גבוה מאד, וכמעט לא הורגשה העליה. לא הערכתי נכון את האורך שלה, ואחרי שיצאה שם בריחה החלטתי לגשר אליה בכל מחיר. הגעתי לשם לקראת מה שחשבתי שהוא סוף העליה, כמו שתכננתי, ולבד. הייתי מבסוט. נכנסנו למישור והחברה עבדו. אבל אז העליה המשיכה בצורה מתונה, והפלאטון תפס אותנו, ההתקפות המשיכו, והורדתי קצב על מנת להתאושש, הרגשתי מאוד עייף. גלשתי עד חלק אחורי מצד אחד, מצד שני שלא חששתי שינתק מהפלאטון.


לאחר העליה הזאת נכנסנו לירידה שהובילה אותנו ל2 ההקפות האחרונות. בעליה המדורגת, הקצב היה מאד גבוה, ובקושי עמדתי בו.
 


מהעליה התגלגלנו במישור קצר מאוד לירידה, ומשם לעליה הלא מדורגת, שבהקפה הזאת עברה בקלות יחסית. משם עוד כמה גבעות, וכבר מגיעים לעליה בפעם השניה, לעליה המדורגת האחרונה של המרוץ. רן ואני התחלנו את העליה בחלק הקידמי של מה שנשאר מהפלאטון (להערכתי כ 60 רוכבים בתחילת העליה).


הקצב היה נסבל רוב הזמן, אבל היו הרבה התקפות, עד 500 המטרים האחרונים של העליה. ב 500 מטרים האחרונים הקצב היה גבוה מאד, ובמישור הקצר למעלה נוצר נתק בפלאטון. בירידה עבדתי קשה מאד יחד עם עוד כמה רוכבים לתפוס את קבוצת החוד. בדיעבד, נודע לי שבאותו הזמן רן התקרר כל כך בירידה, עד שלא היה מסוגל להמשיך לרכב, ומכאן הוא המשיך באמבולנס. כשנכנסו לעליה הלא מדורגת האחרונה, היו כ 50 רוכבים בפלאטון, הקצב היה גבוה מאד, ולמרות זאת הרבה רוכבים ניסו להתקיף. התקפתי כמה פעמים, אבל שום דבר לא התרחק- נשארו כ 6 ק"מ לסיום.


משם המרוץ התגלגל במהירות גבוהה מאד לעבר קו הסיום, שכל נסיון התקפה נבלע מיד חזרה בידי הדבוקה המהירה. בספרינט הסיום לא הצלחתי להשתחל קדימה כמו שקיוויתי, וסיימתי בין המקומות 13-18. עוד לא מצאתי תוצאות.

הבוקר, ביום שני, רן חזר לארץ על מנת לטפל בכמה דברים, ויחזור אלי עוד כ 10 ימים. בראשון הבא צפוי לי מרוץ גדול במיוחד, 177 ק"מ, 6 עליות מדורגות כולל אחת קטגוריה ראשונה, שהופיעה בוולאטה של חבל הבאסקים, ובמספר מרוצים מקצוענים נוספים.

ניב ליבנר,
La Cavada
Nlibner@gmail.com
מהיום ניתן לקבל עדכונים בזמן אמת ב טוויטר-
http://twitter.com/nlibner

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים