Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

בלוג מס' 7 של ניב ליבנר: שבוע קל

בלוג מס' 7 של ניב ליבנר: שבוע קל מראיין:
בתאריך: 08-04-2009
שבוע קל. זה מה שהיה מתוכנן לי.
שבועות קלים מורכבים אצלי בעיקר מרכיבות קצרות, אבל יותר חשוב, בעיקר, קלות, כצפוי.

יום שישי, היה היום היחידי השבוע שבחרתי לרכב בו רכיבה ארוכה (יחסית לשבוע קל), ויצאתי להקפה בת כ 4 שעות. לא עברה שעה עד שקיבלתי את הפנצ'ר המי יודע כמה שלי לעונת 09, אבל לא נורא, לא דבר כזה יעיב על מצב רוחי.


רכבתי לטפס את ה "בורגיה" (BRAGUIA) עליה מתונה, 5.85% לאורך של כ 8 ק"מ ומאתיים מטרים.
העליה מספיק מתונה כדי שעל ה 25 במהירות נמוכה היא לא תעלה את הדופק יותר מידיי ותפריע להתאוששות. מזג האוויר מעולה, ואני נכנס לרכיבה ונהנה מכל ק"מ. כשאני מטפס, חולף על פני חבר קבוצתי, דני, ביחד עם עוד שני רוכבים נוספים שאני לא מכיר, בדרכם מטה.


מסוף העליה, יש כמה ק"מ של ירידה עד לעיירה VEGA DE PAS, ומשם רוב הדרך הביתה מישורית.
אני כבר מתקרב הביתה, בכבישים המוכרים. אני מתקרב לצומת, ולפתע אני קולט רכב שעוקף אותי.
זה שבוע קל, אז זה הגיוני שמכוניות יסעו מהר ממני, אבל מה שהדאיג אותי, שהרכב אותת לפנות ימינה, והרי הצומת כבר כאן. לחצתי בחוזקה על הבלמים, כשאני צמוד מימין לרכב, ניסיתי לפנות יחד איתו, אבל לא הספקתי. נכנסתי בחלק האחורי של הרכב, ועפתי קדימה.

גירדתי את עצמי מהאספלט, תוך כדי הבדיקות השגרתיות. עברתי על ה CHAECK LIST הרגיל, ובדקתי שהכל בסדר, אצלי ובאופניים. ראש, גפיים, גוף, הכל בסדר, ואפילו האופניים בסדר. זה בהחלט היה זמן מתאים לתרגל את "הגומל".


אספתי את עצמי חזרה, עדיין קצת המום, התלבטתי לרגע עם לחתוך ישר הביתה (15 דקות) או להמשיך כמו שתכננתי עד הסוף, אבל המשכתי,הרגשתי טוב.

אני מודה, תאונה עם רכב זאת לא ההכנה שתכננתי לי לקראת התחרות הגדולה שמצפה לי ביום ראשון. אבל יש דברים שלא מתכננים. ביום שבת גיליתי עד כמה המשפט הזה נכון.

ביום שבת בבוקר, ניצלתי את הזמן שהיה לי בשביל לדבר עם מוריה, חברתי ב SKYPE. המצאה נהדרת, אגב.תוך כדי השיחה, עברתי על מבזקי חדשות, עד שצדה את עייני הידיעה "רוכב אופנוע נפצע קשה מאוד בגליל המערבי". מוריה גרה בראש הנקרה, וכמה מאחיה רוכבי אופנועים מושבעים. כדרך אגב שאלתי אם הם כולם בבית, כי אני יודע מה עובר בבית הזה כל פעם שידיעה דומה מופיעה. לאחר "ספירת מלאי" קצרה, התגלה שאח אחד לא נמצא בבית, אבל הוא בטח ישן אצל איזה חבר או חברה, הוא תמיד ישן עד מאוחר...


שעתיים של חיפושים, הגיעו לקיצן אחרי שטילפנו לחדר המיון של בית החולים "זיו" בצפת. כולנו היינו בשוק כשגילינו שזה הוא. היממה הראשונה הייתה קשה מאוד. ביממה הראשונה, לביא (האח) וצוות גדול של רופאים נלחמו על חייו כשהוא סובל בעיקר מפגיעות ראש.

יום ראשון מגיע, ואני צריך לנתק את עצמי מהכל, ולהתמקד במרוץ. המרוץ, Valenciaga מתקיים בחבל הבאסקים, והוא חלק מסדרת המרוצים שמרכיבה את "גביע ספרד". בעצם להגיד חלק, זה המעטה בערכו. זה היהלום שבכתר "גביע ספרד". למרוץ הזה נבחרות 28 הקבוצות המובילות בספרד (מבין הקבוצות ללא רשיון ה UCI). למרות שהקבוצות מוגדרות כ"חובבניות" רוב הרוכבים מקבלים משכורות, וכמעט אצל כולם אם לא כולם אופניים זה העיסוק העיקרי. יש שם גם כמה רוכבים שהיו מקצוענים בעבר, אבל החליטו לחזור לחובבנים, מיכוון שהרוויחו שם יותר טוב.


כל קבוצה, מעמידה על קו הזינוק את שבעת הרוכבים הבכירים שלה לאותו הרגע. סך הכל 196 רוכבים, מהטובים ביותר שנמצאים כרגע בספרד. אורכו של המרוץ הוא 164 ק"מ, והוא עובר דרך 6 פסגות מדורגות. השתיים הראשונות מקטגוריה שלישית, אז אחת נוספת מקטגוריה שניה, שוב שלישית, עליה אחת מקטגוריה ראשונה (IXUA, שנה שעברה היא הופיע גם בוואלטה של הבאסקים) ולקינוח עוד אחת מדרגה שלישית. סך הכל 2550 מטרים של טיפוס מצטבר.


בדרך כלל, הרוכב שמנצח את התחרות הזאת, חותם על חוזה מקצועני בעונה שלאחר מכן. זה עבד היטב לצ'וצ'ו רוביירה, ולאוסקר פרירה, שניצחו את התחרות הזאת בעבר. בקיצור, זוהי תחרות החובבנים החשובה בספרד, כהגדרת סייקלינגניוז (הם אמרו את זה באנגלית, הגויים האלה).


בשיחה שלפני התחרות, מנהל הקבוצה מציג את המובילים של הקבוצה לתחרות, PEDRO MERINO, שסיים בסוף השבוע שעבר רביעי בטור N CUP, גביע העולם לרוכבים עד גיל 23, כולל מקום שני בקטע. המוביל השני הוא מיודענו "יוחנן המטפס", ג'וני ווקר. אני ועוד 3 רוכבים מקבלים תפקיד להתלוות לכל בריחה חזקה, והאחרון רק צריך להשתדל להגיע למעלה בעליות.


מהזינוק, זה ברור שהמרוץ הזה שונה. אני ישר נזכר במה שאומרים על הטור דה פראנס, שכל מקצוען שמגיע לשם בפעם הראשונה מקבל הלם כי המרוץ 5 קמ"ש יותר מהיר משאר מרוצי הפרוטור בכמעט כל נקודת זמן. זה מה שאני הרגשתי במרוץ הזה. טוב, אולי לא ביחס למרוצי פרוטור, אבל לפחות ביחס למרוצים שאני רגיל...


במהלך השעתיים וחצי הראשונות, גמענו את שתי העליות הראשונות, וקצת יותר מ 100 ק"מ.
כן, יותר מ 40 ממוצע.


במהלך הזמן הזה סגרתי כמה בריחות, והתקפתי כמה פעמים, בהתאם למטרות הקבוצה. לצערי שאר השלושה לא בדיוק היו בעניין של עבודה קבוצתית, ומצאתי את עצמי עובד לבד מקדימה. בעליה השלישית, (קט' שניה) העבודה נתנה את אותותיה, ולא הצלחתי להחזיק את הקצב של הפלאטון הראשון. כק"מ לפני הסיום של העליה, התפרקתי ממנו, קונטדור סטייל.


הרוכבים התחילו לעבור אותי, כשאני נאבק להגיע לסיום העליה. את העלייה סיימתי קצת אחרי הפלאטון השני, ובירידה אחר כך הצלחתי לגשר במאמץ גדול יחד עם כמה רוכבים לפלאטון השני. שם ישר התחלתי לעבוד במטרה להגיע לפלאטון הראשון, שכן היה לנו שם רק רוכב אחד (פדרו). כשהגענו ל IXUA, נמאס לרוכבים לרדוף, והפכנו למה שנקרא "גרופטה", הפלאטון המאסף. לפי הכללים הבלתי כתובים, מרגע שהגעת ל"גרופטה" המרוץ נגמר, עכשיו רק מתגלגלים עד לקו הסיום, ומריצים בדיחות (למי שיש מצב רוח לזה).


את המרוץ סיימתי מאחור, במקום ה 105 מתוך 130 מסיימים, אבל שמחתי לגלות שמי שסיים ראשון, זה פדרו, שהגיע דקה לפני הרוכב השני. פדרו גם לא פסח על תואר מלך ההרים, וכמובן גם רוכב ה U23 הטוב ביותר, אז כנראה שהוא מסודר לעונה הבאה...
 

 


בנתיים, בארץ, מצבו של לביא מתייצב, ובערב הוא כבר לא נמצא בסכנת חיים.
לביא, כולנו איתך ועם המשפחה, החלמה שלמה ומהירה!

ניב ליבנר,
La Cavada
NLibner@gmail.com
http://twitter.com/nlibner

 

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים