Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

בלוג מס' 8 של ניב ליבנר: שובו של גנרל חורף (ורן)

בלוג מס' 8 של ניב ליבנר: שובו של גנרל חורף (ורן) מראיין:
בתאריך: 13-04-2009
לאחר השבוע הקל (פיזית, לפחות) חזרה ההעמסה.

ביום שני, לאחר שסיימתי אימון קשה בן 3 וחצי שעות על אופני נגד השעון, התקשרתי ליוחנן (ג'וני), לשאול אם הוא רוצה להצטרף אלי לאימון 5 שעות רגוע ביום המחרת. לאחר שיחת הנימוסים הרגילה, כשהגעתי לשאלה הגורלית, הוא אמר שהוא צריך לברר, כי מנהל הקבוצה הודיע לו על אימון קבוצתי מחר.


ישר הפעלתי את חוש הבלשות שלי, והתחלתי במחקר. בצורה מפתיעה, הצעד הראשון אותו עשיתי במחקר, היה לטלפן למנהל הקבוצה, שכן הוא אמור לדעת מה הוא מתכנן. הצעד השני, היה להפעיל את כישורי הבלשנות שלי, וכאן הדברים לא היו עד כדי כך טריוואלים, אבל הבנתי שעוד 3 רוכבים ואני צריך להיות נוכחים באימון נג"ש, כהכנה לוואלטה קרטחנה. נחמד. היה נחמד יותר אם גם הייתה למישהו כוונה לקחת אותי לוואלטה הזאת. בכלל, כל הנושא של התקשורת בקבוצה כאן לוקה בחסר, ולא רק בגלל פערי השפה.

אימון הנג"ש עם הקבוצה היה קצר ממה שרציתי, אז כשחזרנו לקחתי את אופני הכביש לסיבוב נוסף ונחמד.

ביום חמישי בלילה, רן חזר מה"חופשה" שלו בארץ, והביא איתו המון אנרגיות חיוביות ומוטיבציה, וגם דיי הרבה גשם, לאחר כמה שבועות עם מזג אוויר טוב (חוץ מבמירוצים, אחרי שהעננים נחים כל השבוע, הם פורקים את העול בימי ראשון, לכבוד התחרויות).


המוטיבציה קצת נפגעה כשמנהל הקבוצה הודיע שרק שני רוכבים זרים יכולים לרכב בכל מרוץ נתון, ויש 4 בקבוצה, אחד מאוסטרליה, אחד מארגנטינה, ושניים מישראל (המשך הבדיחה באחריותכם). בגלל שרן חזר קרוב יחסית ליום ראשון, בו היה לנו מרוץ, מנהל הקבוצה החליט שיוחנן ואני נשתתף במרוץ שיתקיים ביום ראשון. העניין הזה מאוד מבאס, כי לוח המרוצים של הקבוצה בכלל לא עשיר, ובגלל החוק הזה, יצא שאנחנו לא יכולים להתחרות אפילו כל שבוע, ותחרויות זאת הסיבה היחידה שמחזיקה אותנו כאן.

ביום שישי, שיחת הטלפון מהמנהל תפסה אותנו לא מוכנים. המנהל, קיבל טלפון מקבוצה שמחפשת שני רוכבים להשלים קבוצה לוואלטה גליסיה, שמתחילה ביום רביעי הקרוב. כמובן שרן ואני תפסנו את ההצעה בשתי רגליים, למרות שזה כולל טיול בן כ 800 ק"מ באוטובוס, אלא אם כן נמצא קבוצה מהאזור שיכולה לקחת אותנו לשם.

תיאור המסלול שחיכה לי ביום ראשון, היה מאוד מאיים. בק"מ השמיני, עליה מקטגוריה שלישית, ו 29 ק"מ לאחר מכן עליה מקטגוריה שניה. 30 ק"מ נוספים מפרידים עד לחזרה לעליה הראשונה, שמובילה אותנו לעליה הרביעית, מקטגוריה שלישית, ונמצאת בק"מ ה 99. בקילומטר ה 145, נגמרת העליה האחרונה לתחרות, עליה בת כ 7 ק"מ, במהלכה צוברים כ 500 מטרים גובה, והיא מדורגת כקטגוריה 2.  סה"כ 155 ק"מ, 5 פסגות, מעל 2000 מטרים של טיפוס מצטבר, והרבה הרבה גשם.


התחרות נפתחה בסערה, תרתי משמע. במקביל לגשם הכבד, הספרדים לא ריחמו, והיו הרבה ספרדים (כ 190 מזנקים). בעליה הראשונה הרגשתי מעולה, התקדמתי בפלאטון וחיכיתי לבאות. לא צפיתי את הקצב המטורף שיכתיבו במישור שלאחר העליה. 30 הק"מ שחלפו עד לעליה השניה, היו פשוט מטורפים, קצב גבוה יותר מכל מה שהכרתי. היו מספר נקודות שהייתי בטוח שהמרוץ נגמר בשבילי, אבל החלטתי לא לוותר. בכניסה לעליה השניה, הכביש נעשה צר באופן חד מאוד, דבר שגרם לנפילה דיי גדולה, שמאחוריה נתקעתי. העליה הייתה קשה, ורוכבים רבים איבדו את הפלטון. לאחר העליה, יצאה בריחה עם כ 15 רוכבים, שלא כללה אף רוכב מהקבוצה.


הקצב ירד קצת, אבל עדיין היה מהיר. הבריחה בנתה פער יציב של כדקה וחצי או שתי דקות. כשהגענו לכ 15 ק"מ מהעליה האחרונה, קיבלתי הוראה מהקבוצה לעלות קדימה, ולהשתתף בעבודה.


אני חייב להגיד שעצם ההגעה לראש הפלאטון הייתה קשה מאוד, אבל רוכב צריך לעשות מה שרוכב צריך לעשות, בשביל זה אני כאן. עבדתי עם עוד כמה רוכבים מאוד קשה עד תחילת העליה, למעשה כל כך קשה, שהסתבר בדיעבד שהפלאטון התפצל לשניים. זה מאד נחמד לפצל את הפלאטון, וזה דיי טוב לקבוצה שלנו, אלא אם הרוכב המוביל, שבישבילו עבדנו, נתקע בחלק השני של הפלאטון, כמו שכמובן קרה. כמובן,

 

 

לאחר העבודה הרבה לא נשאר לי הרבה כח בעליה, ואותה סיימתי בין שתי הקבוצות, בערך במקום ה 40 או 50.


רטוב, מסופק מהעבודה שלי, אבל מאוכזב מהתוצאה של הקבוצה.

ביום רביעי רן ואני נסע לגליסיה, להתחרות שם 640 ק"מ, בוואלטה גליסיה, עם המון עליות...

נשתמע אחרי הוואלטה,
ניב ליבנר
Nlibner@gmail.com
www.twitter.com/nlibner

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים