Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

שובו של הגביע הקדוש

שובו של הגביע הקדוש מראיין:
בתאריך: 28-04-2009
השבוע, ביום ראשון, הוא נגלה אלי בשנית.
אני זוכר את הכאב הרב, את הדריכות המרבית, את ההילה שלו, מפעם. שלא תטעו, לא בכדי כולם מנסים לשים את ידם עליו, לקחת אותו לחיקם.

מרוצי הגביע, שונים משאר המרוצים החובבניים בספרד. יוקרתיים יותר, ארוכים יותר, לחוצים יותר. גם גדולים יותר, מהירים יותר ובעיקר כואבים (עוד) יותר. הכל יותר.

המרוץ הוא אחד מהמרוצים האחרונים בסבב (המונה כ 12 תחרויות. נשארו עוד שניים או שלושה). את הסבב מוביל הארגנטינאי Jorge Martín Montenegro בן ה 26, בפער שכנראה מבטיח את הזכיה שלו.

את שלושת האימונים שלפני המרוץ, ניצלתי להכרות עם אופני הקבוצה החדשים, שקיבלתי בערב יום רביעי. כן, אני יודע, אין צורך להטיף לי. אני יודע שזה לא חכם להחליף אופניים שלושה ימים לפני מירוץ. ובטח שלא מערכת פדלים. אבל:
א. כל שבוע יש לי לפחות מרוץ אחד
ב. אף אחד לא שואל אותי, הגיעו אופני הקבוצה, וצריך ליצג את הספונסר.

העליה על האופניים הייתה קצת כמו חזרה הביתה בשבילי, אחרי שביליתי את שתי העונות הקודמות על אופני פוג'י, והופתעתי לגלות שהם שינו את הגאומטריות שלהם משנה שעברה. השינוי מאפשר לי לרכב על מידה 54, ולהוריד את הכידון עוד קצת, בדיוק כמו שניסיתי בשנתיים הקודמות. הרכיבה הראשונה הייתה נחמדה מאוד, והתרגלתי במהרה לאופניים. הפדלים ששונים מאוד ממה שאני מכיר, ותופסים את הקליט הרבה פחות חזק ממה שאני רגיל, ולגבי הצמיגים, בתנאי אימון רגועים (ויבשים) לא הצלחתי להגיע לגבי החלטה אם אני אסתדר איתם או שלא.

הפעם, לעומת השבועות הקודמים, הגשם הגיע כבר ביום שלפני המירוץ, ככה שנתרגל. מאוד מתחשב מצדו. ככה ניסיתי גם לבחון את הצמיגים יותר לעומק, ועדיין לא הגעתי לגבי החלטה וודאית.

יום ראשון הגיע, והגשם לא ויתר. הפעם מלבד הגשם, גם היה קר מאוד בזינוק, שהיה מוקדם יחסית. ההתחלה של המרוץ הייתה מאוד מהירה אבל לא אגרסיבית מידי לאורך 90 הק"מ הראשונים, מלבד שתי העליות הראשונות שהיו מאוד קשות. הדבר הזה לא ברור לי, בדרך כלל אני נאבק מאוד בעליות הראשונות איפה שכולם מחזיקים, ונאבק פחות בעליות המאוחרות יותר איפה שהרב מתפרקים.
לאחר כשעה של תחרות, הגשם התחלף ברוח חזקה מאוד, אך כמובן שהכבישים נשארו רטובים.
לאחר 70 ק"מ, באחד הכיכרות, השלמתי את החסר מהוואלטה גליסיה, והרבצתי אותה בהחלקה אומנותית אל האספלט. שני הצמיגים איבדו את האחיזה לחלוטין, ואני חיקיתי כדור באולינג רק שלמזלי לא פגעתי בשום דבר.


זהו, החלטתי. לא אוהב את הצמיגים.

לרוב, אני עולה חזרה מהר לאופניים, אבל הפעם ההחלקה והקור סרבלו את התנועות שלי, ובקושי הצלחתי להתחבר חזרה לפדלים, ובנתיים רכבי הליווי כבר מתחילים לחלוף על פני. התחלתי ברדיפה. אני חושב שזה לא לקח יותר מ3/4 ק"מ, עד שחזרתי לירכתי הפלאטון, ואז כשהורדתי קצב, נזכרתי שאם נפלתי, יכול להיות שכואב לי.


מריץ בדיקה..... הברך והמרפק דיי כואבים, והאגן כואב קצת יותר, אבל אני מאמין שאשרוד. או לפחות מקווה.

 


מהק"מ ה 90 בערך, התחלנו לתפור את העליות שהיו באזור, ואז הקצב נע בין התקפות מטורפות
לבין הזדחלות איטית במיוחד. פעם ראשונה שאני רוכב כאן בתחרות, במישור, במהירויות נמוכות מ 25 קמ"ש, אבל כשלוחצים, לוחצים מכל הלב...

בק"מ ה 110 בערך, נכנסנו לעליה הלפני אחרונה, והקצב שם היה מטורף. את רוב העליה, עברתי בחלק הקדמי של הפלאטון, מה שבדיעבד עלה לי בהרבה כוחות מיותרים, ושילמתי על זה בסוף העליה.
כק"מ וחצי לסופה לא יכולתי להחזיק את הקצב, ואיבדתי את הפלאטון, אבל שמרתי על פער קטן.
מצאתי את עצמי בקבוצה קטנה, וביחד עבדנו עד סוף הירידה שם תפסנו את הפלאטון הראשון.
אני חייב להגיד שבזמן שהגוף עוד כואב מהנפילה, מאוד קשה לשכנע את עצמי להגיע שוב לקצה גבול האחיזה של הצמיגים בירידות ובפניות, אבל אין ברירה.

 


בעלייה האחרונה, בק"מ ה 130, הפלאטון התפורר, אבל בתום הירידה התקבצו שוב שתי קבוצות בנות כ 30 רוכבים, ואני מצאתי את עצמי בשניה. אחת הקבוצות, לה לא היו נציגים בפלאטון הקדמי, עבדה במרץ, והקצב היה גבוה מאוד עד הק"מ ה 154, 2 ק"מ לסיום, אבל פתאום הם הפסיקו, כשהפער כבר היה כמעט 2 דקות.


את קו הסיום, חציתי ראשון מהקבוצה השניה, במקום ה 34 מתוך 140 מזנקים ו 72 מסיימים.
סה"כ, המרוץ היה 156 ק"מ, עם 2350 מטרים של טיפוס מצטבר.

השבוע, ביום שישי צפוי לי המרוץ ה 11 מהסבב, שיתקיים בחבל הבאסקים, ויכלול 9 עליות מדורגות (7קטגוריה שלישית ו2 ראשונה).

עד כאן לבנתיים,
ניב ליבנר
Cantabria
Nlibner@gmail.com
www.twitter.com/nlibner
 

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים