Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

וואלטה בידסואה, חלק שני

וואלטה בידסואה, חלק שני מראיין:
בתאריך: 12-05-2009
ליום השני אני מזנק אחרי ביקור קצר לצרכי חבישה באמבולנס, וכבר מתחיל להתחבר עם האנשים שילוו אותי בימים ההבאים.

במהלך השלב אני מרגיש לא רע, צולח את העליות בשלום, מתקיף ומגשר מדי פעם. כל עוד הכביש סביר אני מרגיש לא רע. עד לעליה האחרונה. העליה האחרונה, עליה מקטגוריה ראשונה שאורכה 8 ק"מ שנגמרה 10 ק"מ לפני קו הסיום. בעליה האחרונה, לא הצלחתי לשמור על ההספק אותו אני רגיל לשמור, ואיבדתי את הקבוצות הראשונות. רכבתי לבדי בעליה, תוך כדי שעקפתי רוכבים "ששפכו לאגר" והתגלגלתי לקו הסיום.

המוטיבציה ירדה קצת לאחר השלב הזה, כשהבנתי שהמכה בגב כנראה מגבילה אותי, אבל העדפתי לחשוב על זה כמה שפחות. בשלב הזה אני מעדיף להתרכז במה שאני כן יכול להשפיע, ולא במה שלא בשליטתי. המשכתי לדאוג לתזונה טובה, ומנוחה מירבית, בתקווה שאוכל לפחות לתמוך בקבוצתי ביום השלישי.


לאחר היום השני, המוביל של קבוצתי דורג במקום הרביעי, באותו הזמן של המוביל, כאשר המקום ה 16 נמצא 11 שניות מאחור. צמוד, מה שמבטיח מירוץ אינטנסיבי בהמשך.

השלב השלישי החל בעליה ארוכה, ששיאה בגובה 800 מטרים, 36 ק"מ מהזינוק. בתחילת השלב, המוביל של קבוצתי התפנצ'ר, וירדתי יחד עם עוד 4 רוכבים לעזור לו לחזור לפלאטון. פרק זמן מאוד קצר לאחר מכן, הצלחתי להתחמק (עם הרבה מזל) מנפילה נוספת, אבל עצרתי כמעט ל 0 ועבדתי קשה כדי לחזור חזרה.


לעליה עצמה נכנסנו כבר בערך בק"מ ה 28, ובק"מ ה 30 כבר לא יכולתי להחזיק יותר את הקצב, למרות שהיו בפלאטון עדיין הרבה מאוד רוכבים שבדרך כלל מתפרקים הרבה לפני. מהרגע הזה נכנסתי לקצב שלי, נחוש לרכב כמה שיותר. בדרך עברתי כמה רוכבים שלא נלחמו, והמשכתי בשלי.
חזרתי חזרה לקצב שלי, ותפסתי עוד רוכב, שגם לו כנראה נמאס, כי הוא רק ישב עלי, עד שהגיע אופנוע משטרה, סיפר לנו שיש קבוצה שני ק"מ לפנינו.

 


בק"מ ה 60, באמצע העליה השניה, תפסתי את הקבוצה שהייתה לפני, והחלטתי להמשיך לטפס בקצב שלי. או שיבואו איתי, או שאנסה להמשיך לבד. מכיוון שהם לא באו איתי המשכתי לבד, עד הק"מ ה 80-85 בערך שם הם הגיעו אלי בחזרה. ביחד המשכנו לרכב עד לסיום, וסימנו 18 דקות מאחורי מנצח השלב.

בשלב הרביעי היו שתי בעיות. הבעיה הראשונה, הייתה הפרופיל הרצחני של השלב. הבעיה השניה עם השלב, היא שלא היה שום שינוי ב GC, מה שאומר שהשלב האחרון יהיה רצח.


השלב התחיל בעליה דרגה שלישית שנגמרה בק"מ ה 6. לאחר מכן ירידה קצרה, שמובילה הישר למיאוץ הביניים. על הקו של המיאוץ, היה גם השלט שמסמל את הכניסה לעליה השניה, עליה מקטגוריה ראשונה. הירידה מהעליה הזאת נגמרה בהתחלת העליה השלישית של היום, עליה נוספת מקטוגריה ראשונה. העליה השלישית נגמרה בק"מ ה 27. משם ירידה ארוכה, ומישור ארוך שמוביל לעליה הרביעית של היום, עליה קטגוריה ראשונה בק"מ ה 60 בערך. השלב הקצרצר נגמר לאחר 88 ק"מ.

כבר מהזינוק הקצב היה גבוה מאוד, כי חוץ מהתחרות על ה GC, גם התחרויות על מלך ההרים ומלך הספרינטים עוד היו פתוחות לחלוטין. את העליה הראשונה שרדתי בסדר, אבל בירידה שאחרי סבלתי המון, ובקושי החזקתי את הקצב עד לספרינט הבניים. בתחילת העליה השניה כבר לא יכולתי יותר, ומשם רכבתי לבד, עוקף מידי פעם רוכב, ושומר על הקצב הכי גבוה שאני מצליח. בסוף העליה השלישית, תפסתי קבוצה של כ 7 רוכבים, איתם עבדתי בירידה והמישור שאחרי עד הק"מ ה50 וקצת, שם הורידו אותנו מהתחרות.

ככה נגמרה הוואלטה שמסכמת פחות או יותר את ארבעת הימים הכי גרועים שחוויתי על האופניים מאז 2007 לפחות.

עכשיו נשאר לי לראות כירופרקט, והשבוע אצטרף לאימוני המקצוענים.

ניב ליבנר,
TWITTER.COM/NLIBNER

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים