Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

חזרה לארץ

חזרה לארץ מראיין:
בתאריך: 13-07-2009
ב 5 וחצי בערב יום חמישי ה 25 ליוני, נחתנו רן ואני חזרה בארץ, לאחר שהות של 3 שבועות בשוויץ.

לפגוש את המשפחה (ומוריה, חברתי) היה מרגש ומשמח מאוד. בגלל השמש שאיימה לשקוע, נאלצתי לקצר הליכים, וכבר ב 19:00 הייתי על אופני נגד השעון שלי, בדרך לפארק.

אני רוכב לי בכביש הפנימי של השכונה שלי, רוכן על האירובר, מתרגל לתנוחה. בכיכר הקבועה, אני לוקח ימינה, כמו שכבר עשיתי כבר מאות, ואולי אלפי פעמים. רק שהפעם משהו לא הלך כשורה. הגלגל הקדמי איבד אחיזה, וכך מצאתי את עצמי מתרגל החלקה אומנותית על אספלט, בציון שיא של 9.64. בקרת הנזקים השגרתית מצאה רק שיפשופים קלים, וקרע בחליפת הנג"ש היפה (והיחידה) שלי. המחשבה הראשונה שעוברת לי בראש: "איזה כיף לפתוח ככה את החזרה לקראת אליפות הארץ", אבל ישר סילקתי כל מחשבה שלילית בעזרת המחשבה שלמזלי באמת לא קרה לי כלום.

עליתי בחזרה על האופניים, האצתי בעמידה, ופתאום החלק הקידמי של האופניים הרגיש לי מאוד גמיש. מוזר, דווקא האופניים היו זכורות לי בתור אופניים קשיחות. הגעתי לרמזור שמוביל החוצה משכונתי, לחצתי על הברקס הקדמי, ופתאום הגלגל ננעל ללא התרעה, שולח אותי אל מעבר לכידון. מעולה, 3 דקות ו 43 שניות של רכיבה, וכבר נפילה שניה, למרות שהפעם נחתתי הישר על רגלי, כמו חתול מאומן היטב. הפעם כבר היה ברור לי שמשהו לא בסדר, והתחלתי לסרוק את האופניים ביתר קפדנות. לחרדתי, גיליתי ששני הלהבים של המזלג, שבורים. מזל שלא הספקתי להתרחק מהבית, ולא רכבתי מהר בזמן שגיליתי את זה. ככה נגמר האימון הראשון בארץ, יומיים לפני האליפות.

ביום המחרת, לאחר סידורים רבים, בהם טיפול אצל ד"ר תמי שילון, הכירופרקטית האלופה, נסעתי לעשות הכרת מסלול (בפעם הראשונה- והאחרונה) על מסלול האליפות, ביחד עם רן. לצערי, בהקפה הראשונה כבר הבנתי שלמרות שהמסלול קצת יותר סלקטיבי מהמסלול של אורים, עדיין המסלול יאתגר את שוחרי הבריחות ומפצחי הרגליים. למרות העליה הקצרה שנמצאת במסלול, שגם בה יש רוח פנים, מה שמקטין את היתרון היחסי של המטפסים, רוב המסלול פשוט, ובלי רוחות צד או עליות נוספות.

 



ברכיבה עברנו בפעם האחרונה על התוכנית שלנו, בדקנו נקודות אופטימליות לתקיפה, ותרגלנו תקשורת דרך מכשירי קשר. בבוקר יום המרוץ הגעתי עם משפחתי (בפעם הראשונה מזה שנים. אימי החליטה שנוכחותה עושה לי מזל רע, או שזה לפחות היה התרוץ הרישמי) לחניית רכבי הקבוצה, באזור התעשיה בעפולה. התארגנות זריזה, מפגש עם כל החברים מהארץ, וחימום קצר יחד עם רן.

מיכוון ורן ואני הרוכבים היחדים מקבוצתנו, מתחילת המרוץ מוטלת עלינו מלאכת סגירת הבריחות, ולכן דאגנו שבכל בריחה, יהיה נציג מאיתנו. דבר זה עולה באנרגיה מצד אחד, אבל מבטיח את היותנו בתמונה. האפשרות השניה הייתה לסמוך על הקבוצות הגדולות שיעשו עבורנו את העבודה, ואז או שנהיה, או שלא נהיה בתמונה, תלוי במזל ובמצב הרוח של הרוכבים האחרים. מיכוון ולא רן ולא אני מחכים לאחרים שיעשו עבורינו את העבודה, הבחירה עבורנו הייתה טריוואלית.
 


רן ואני היינו שותפים להרבה התקפות שהלכו בחלק הראשון של המרוץ, אך שום דבר לא פתח פער מאיים, עד לאמצע ההקפה השלישית, שם רן שיגר עצמו קדימה יחד עם צחי, אייטור, ויוסי פוקר מ TACC, בחיזוק אסף רבי מ VCI. קבוצת הבריחה עבדה חזק, ופתחה פער של כשתי דקות. בסוף ההקפה השישית המרחק והחום החלו לתת את אותותיהם, וביחד עם העבודה שVCI עשו בפלטון, גרמו לפער לצנוח משמעותית. בעליה של ההקפה השביעית, רן התקיף את הבריחה והמשיך לרכיבת סולו. הבורחים העייפים חזרו לפלאטון, שהתחיל להעלות קצב, ולאבד רוכבים. 10 ק"מ לסיום, תפסנו את רן, ואז אני יצאתי לבריחה יחד עם יובל רחימלביץ'. יובל ואני עבדנו חזק, עד שהגיע אלינו מערות (אליעד דניאל) מCCC, שסירב לקחת חלק בעבודה, ולכן הורדנו קצב וחזרנו לפלאטון, 5 ק"מ לסיום. מאותו הרגע, לא עברו 200 מטר בלי התקפה של טייקון. 1000 מטרים לסיום, ואביחי גרינברג מתקיף. אביחי רוכב חזק. אני מסתכל על אייל, שמחזיר לי מבט. לאחר שניות ארוכות מפז אייל מתחיל למשוך. אייל מושך עד 500 מטרים לסיום. הדופק בשמיים. אייל זז הצידה, ועכשיו זה הכול או כלום. אני מעלה את הקצב, מצמצם את הפער עוד ועוד. 300 מטר לסיום, הוא עדיין לפני. אני לוחץ, מוריד עוד הילוך. 200 מטרים לסיום, אני מתקרב, זה עוד מעט שלי. 100 לסיום זה לא יקרה. הפער גדול מידי, יותר מידי זמן חיכינו. אביחי גרינברג אלוף ישראל 2009, אחרי קפיצה מדהימה, שאפו! אני מתגלגל באכזבה לקו הסיום, בדרך נעקף על ידי עידן שפירא.

 


רן רכב מעולה במרוץ, אבל אני מאוכזב מעצמי, לא הצלחתי להתבלט, למרות שהרגשתי חזק.

ככה נגמרה לה עוד אליפות, ללא אליפות. מעכשיו כל מרצי מופנה להכנה לאליפות אירופה, ועל כך- בפוסט הבא.

תודה לאייל דולין על התמונות,

ניב ליבנר
www.twitter/Nlibner

 

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים