Content on this page requires a newer version of Adobe Flash Player.

Get Adobe Flash player

מועדון אופניים תל אביב

מיהו אלוף? מאת נמרוד דובינסקי

היום דולין ניצח את אליפות ישראל באופני כביש עפולה 2013 לאחר מרוץ שאזכור שנים רבות. הוא עשה זאת כמו אלוף אמיתי כחלק מטקטיקה שתוכננה ובשיתוף כל רוכבי הקבוצה. בשלבים המכריעים של המרוץ 40 ק"מ לסיום היה ברור שמיקמנו את עצמנו בצורה הטובה ביותר לניצחון, יותר מכל הקבוצות האחרות. דולין בבריחה ועידו ברדיפה קטנה בה הוא רק יושב ושומר על האינטרסים הקבוצתיים. מאחוריהם שאר חברי הקבוצה מוודאים שהמצב יישאר כך עד קו הסיום. אם דולין נתפס, עידו הכי טרי ויכול לנצח. אם דולין לא נתפס, הוא מנצח. להגיע למצב הזה נדרשו מכל רוכבי הקבוצה הכנה ותכנון לפני המרוץ, שיתוף פעולה ומכוונות ובעיקר ויתור על מטרות אישיות למען מטרה אחת ויחידה – ניצחון קבוצתי.

 

 

בסיום המרוץ החברים והיריבים ברכו אותי מכל הלב. הברכה הרווחת הייתה משהו בסגנון של "סוף סוף ניצחתם בעילית לאחר שנים רבות כל כך". ברכה זו היא המשך לאיחולים לפני כל אליפות כביש "שהפעם תצליחו לנצח סוף סוף בעילית". הרגשתי כמו אב שמנסים לחתן את הבן שלו שלא ברור מדוע לכל הרוחות עם כשרון כזה הוא לא מצליח למצוא כלה כל כך הרבה שנים. אז אתמול הוא מצא כלה. אפשר לנשום לרווחה.

 

 

אבל אני לא עוסק בשידוכים ולנצח אליפויות זה לא המשחק שאני משחק כבר הרבה מאוד שנים. זה אמנם משחק לגיטימי אותו שיחקתי עד 1994 אבל אז קרה לי אירוע מכונן כשיצאתי לחו"ל בפעם הראשונה כבוגר בגיל 22. אז ב 94 הייתי חייל משוחרר ומה שרציתי לעשות זה לרכב עונה מלאה בחו"ל כדי למצות את עניין האופניים עד תום. רתמתי את אידלסון וסרקין ויחד עם אייל קוטנר טסנו לבלגיה. כמה ימים לפני הטיסה קוטנר ניצח את אליפות ישראל בעין השופט ואידלסון סיים שני. יצאנו לחו"ל עם אלוף הארץ וסגנו ובמרוץ הראשון בהולנד, קריטריום עם 3 פניות חדות וגבעה בכל הקפה הייתה לי תובנה משמעותית לגבי "מיהו אלוף". תוך כדי המרוץ אני מסיר חלודה משלוש שנות צבא ובהדרגה משתלב במרוץ, עוקף תוך כדי הפניות מהחלק הפנימי ומרגיש כאילו רק אתמול התחרתי בנוער באירופה. איפה שהו באמצע המרוץ המנוע כבה ואני מורד מהמסלול. בעוד אני צופה במרוץ מהצד אני מזהה מישהו מוכר בבריחה. איזה סירקין אחד. איך הוא הגיע לשם? כבר על המרוץ הראשון, בלי שהספקנו להיכנס לקצב האירופאי הוא כבר בעניינים? ואיפה קוטנר ואידלסון בכלל? במרוץ השני, בסרן בבלגיה היה מסלול הררי. החזקתי 5 הקפות , כ 15 ק"מ, לפני שנתפסתי בהקפה ע"י 3 רוכבים. אחד מהם נראה לי מוכר. סירקין. איפה הוא ואיפה אני. ואיפה קוטנר ואידלסון בכלל? פגשתי אותם בחדר ההלבשה כמה דקות מאוחר יותר.

 

שני המרוצים הראשונים הכניסו אותי לפרופורציה ביחס למי אני כרוכב אופניים בינלאומי. אמנם אני חבר נבחרת ישראל אבל מה זה אומר לגבי בחו"ל? אני זוכר שיחה של אידלסון עם קוטנר לאחר שקוטנר דיבר עם איזה מעודד מקומי ואמר לו שהוא אלוף ישראל. אידלסון אמר לקוטנר משהו כמו – עדיף שנגיד שסירקין אלוף ישראל כי אז אנחנו נראה יותר טוב כי בתכלס אנחנו עושים פדיחות עם איך שאנחנו רוכבים ואם לא סירקין עדיף היה שנשאר בבית.

 

במהלך 94 הבנתי עד כמה הפער גדול וכמה יש לי להתקדם. זו הייתה נסיעה טובה שבמהלכה רכבנו טוב יותר ממרוץ למרוץ ותוך חודש סיימנו כולם מרוצי קרמיס והתחלנו לזנק למרוצים בינלאומיים. בסוף העונה היה לי ברור שאני חוזר לעוד עונה לפחות. עוד לא מיציתי את הרכיבה הבינלאומית. ב 95 יצאנו שוב סירקין אידלסון ואני ומדי פעם הצטרפו אלינו ישראלים לפרקי זמן קצרים להתחרות בקרמיסים ובמרוצים בינלאומיים. ואז מגיע מועד אליפות ישראל ואנחנו בכלל בבלגיה. מה עושים? מזנקים כמובן. לעוד קרמיס. היה ברור לי שעד כמה שתואר אלוף ישראל הוא תואר חשוב עבורי, דבר ששאפתי אליו מאז המרוץ הראשון שלי בגיל 16, אם חשוב לי להתקדם, אני לא אוותר על שניים שלושה מרוצים בחו"ל כדי לטוס לארץ להתחרות באליפות עם עוד כמה חברה מהשכונה ואז לחזור שוב לחו"ל. ב-96 החליטו באיגוד להזיז את אליפות ישראל לנובמבר כדי שכל החברה שהתחרו בחו"ל יוכלו להשתתף. הפעם היינו שישה רוכבים שהתחרינו באירופה מאפריל עד סוף ספטמבר. שישה חודשים מלאים בלי לראות בית כשאנחנו מסתובבים בטרנספורטר בכל אירופה במרוצים חד יומיים ובטורים בינלאומיים עם מקצוענים. חזרנו ארצה וזינקנו חמישה מתוך השישה לאליפות לאחר שגדי ענבי האלוף היוצא היה פצוע. חמשתנו נסענו קדימה והסיפור נגמר די מהר שאידלסון מנצח, אני שני, לוברנט שלישי, שטיינמן רביעי וסירקין חמישי. סתם התפנק הסירקין הזה, אז מה אם הברך שלו הייתה גמורה?

 

עונת 96 הייתה מדהימה אך החלטנו שלושתנו לסיים את הפרק הבינלאומי בחיינו. אמנם לסירקין הייתה כבר הצעה לחוזה מקצועני בקבוצה בלגית אבל הוא העדיף קבוצה גדולה ולאחר שב-RABOBANK דחו אותו, חזרנו ארצה.

 

ב- 97 רם גולומביק הציע לי לאמן קבוצת שטח כי "מסתובבים לי בין הרגליים בחנות כמה נערים". הנערים האלה הם דרור פקץ', עמוס וולף, רענן ג'נח, דוד רזניק, יורי לוינזון, שי פרמינגר, רפי קמחי ליאור מירקין ואחרים. כמה נערים בני 15 – 17 שהפכו לספורטאים מצטיינים ורכבו בחו"ל. חלקם רוכבים עד היום בגילם המופלג – 30+ כמו יורי ועמוס ומתחרים בטורים בינלאומיים עם מקצוענים.

 

כשהתחלתי לאמן אותם היו לי כמה מטרות. הראשונה שהם ירכבו להרבה שנים קדימה, כלומר יתחברו לענף והרכיבה תהפוך לחלק מאורך חייהם. השנייה שהם יהיו מקצוענים. שיהיו להם הכלים של רכיבת אופניים מקצועית כפי שקיבלתי כשרכבתי בחו"ל. וזה התחיל ביום האימונים הראשון. כל מה שהם למדו היה כדי שיהיו רוכבי אופניים בינלאומיים.

 

מאז ניצחנו עשרות רבות של תחרויות. זכינו באליפויות ישראל כאשר בכל אחת ואחת מהן רכבנו בצורה מעוררת השראה. לא הייתה אליפות אחת בה זכינו שלא נבעה מטקטיקה מתקדמת ומרכיבה אמיצה של חברי הקבוצה החל מהאליפות הראשונה שדרור ניצח ב 99 בג'וניורס דרך האליפות ששטיינמן ניצח בעילית ב 2000 יחד עם אידלסון וסירקין, יורי ועמוס שניצחו בכביש ובשטח באותה שנה בג'וניורס, יהונתן רבנה ב 2003, אנטון ב 2004, ניב ב 2005, דולין ב 2010, יותם ב 2012 ודולין שוב ב 2013 הפעם בבוגרים. ואלה רק הבנים בג'וניורס ובעילית בכביש. היו לנו עוד אליפויות רבות בקטגוריות השונות, בכביש, בנג"ש ובשטח ועוד הרבה מקומות שני בעילית לאורך השנים. אנחנו ללא ספק הקבוצה הדומיננטית ביותר בישראל מאז 1997 ולא בגלל מספר הניצחונות אלא בגלל סגנון הרכיבה.

 

כיצד מפתחים את הרוכבים להיות מקצוענים? דרך אימונים בארץ ודרך הנסיעות לחו"ל החל מגיל הקדטים. ב- 2012 ניצחנו את רוב מרוצי העילית בכביש. ב- 2013 חמישה מחברי המועדון שהובילו אותנו לניצחונות שנה קודם לכן התחרו רוב העונה באירופה. אנטון באיטליה, שחר בצרפת, יורי ברוסיה, עידו בספרד ודולין בבלגיה. ולכן גם כשהפסדנו השנה את רוב המרוצים היה לי ברור שכל עוד הרוכבים מתחרים כמו רוכבים אמיתיים וכל עוד אנחנו מאפשרים לרוכבים להמשיך להתפתח בחו"ל, אני מממש את הכוונה שלי משנת 97.

 

 

אז מיהו אלוף? מבחינתי אלוף הוא רוכב שמממש את הרכיבה המקצוענית – הוא התקפי, פועל נוכח קשיים וסיכויים נמוכים, הוא קבוצתי, מקריב את עצמו עבור הניצחון ועבור חבריו וכל זה בצורה נקייה ומכבדת. ללא קיצורי דרך, ללא סמים וללא קריצה למקורבים שיודעים את האמת על וירטואוז הבלוף.

 

באליפות העילית בעפולה ב 40 ק"מ האחרונים היה לי ברור שהשגתי את המטרה שלי ואם ננצח זהו בונוס יוצא מן הכלל. אם נפסיד, נפסיד. דולין יכול היה להחליק בכיכר האחרונה או להתפנצ'ר, עידו יכול היה לפספס את הספרינט למרות שהוא ספרינטר מעולה.

 

במהלך השנים את רוב המרוצים רכבנו בצורה הזאת, חלק ניצחנו וחלק לא. מה שגרם לי סיפוק אז וגם עכשיו בניצחון של דולין, היה אופי הרכיבה שלנו יותר מהתוצאה.

 

 

ברכות למנצחים, ליריבים ולכל המעורבים.

 

נמרוד

בחסות:
 © כל הזכויות שמורות למועדון אופניים תל אביב 2008 | אתר ע"י נטאימפקט - עיצוב, הקמת אתרים